פעולת השימור נוטה לא פעם לנקוט צעדים רדיקליים כדי להתמודד עם רוחות הזמן. אך רדיקלי מכולם, כך נדמה, הוא ניסיון האנושות לשמר את קיומה שלה – כמאמץ תרבותי וביולוגי כאחד. המנגנונים אותם אנו מתקינים כדי לתחזק ולהאריך את קיומנו הפיזי והתודעתי, במהלך חיינו ולאחר מותנו; המבנים החברתיים שנוצרו כדי לשמר את הצורך הביולוגי להתרבות; המאבק לתעד את ההיסטוריה האנושית ככלל, הן בחלל והן בזמן – כולן חלק ממבצע טכנולוגי, חברתי ותרבותי אדיר לשימור הקיום, ההמשכיות והזהות האנושית. לאורך ההיסטוריה, מטרה אנושית עליונה זו היוותה בית לניסויים ותחזיות פרועות. אך יותר מאי פעם, שינויים טכנולוגיים רחבים מעלים שאלות קשות ביחס למחירו ועומקו של פרויקט שימור זה. נדמה כי עכשיו אנו עומדים בפני אלטרנטיבות רדיקליות של ממש. ולא פעם, אנו מוצאים כי אנחנו כבר עמוק בעיצומן. התערוכה המרכזית של שבוע העיצוב בירושלים מבקשת למסגר דיון זה תחת חמש קטגוריות: תודעה; גוף; אנחנו; תודעה קולקטיבית, גוף קולקטיבי; ו-הכל. כל אחת מקטגוריות אלו תכלול פרויקטים חדשים כחלק מתכנית הצוותים הבינלאומית של שבוע העיצוב, בה צוותים של מעצבים ישראלים ובינלאומיים התבקשו לייצר עבודות חדשות עבור התערוכה, יחד עם עבודות קיימות של מעצבים ואמנים מישראל ומהעולם.
אוצרים: טל ארז וענת ספרן
משתתפים: דפנה איזנברג, תמרה אפרת, עדי זפרן, רועי מעין, גל נסים, ליאת סגל, טלי קושניר, לירון קרול, אליאור קרמני, נגה שמשון, גל ששון
Gabriel Barcia-Colombo, BreadedEscalope, Debora Dax, Noortje de Keijzer, Sophie de Oliveira Barata, Alexandre Humbert, Alan Kwan, Lucy Mcrae, David O’reilly, Patricia Piccinini, Johanna Pichlbauer, Marion Pinaffo, Raphël Pluvinage, Sabine Roth
